דיכאון
דיכאון הוא בעיה נפוצה וכואבת שמשפיעה באופן שלילי על רגשותינו, על מחשבותינו והתנהגותנו. למרבה המזל, דיכאון גם ניתן לטיפול. דיכאון מעורר תחושות של עצבות ו/או אובדן עניין בדברים שבעבר הסבו לנו הנאה, מה שיכול להוביל למגוון בעיות רגשיות ופיזיות ולהגביל את יכולתנו לתפקד בעבודה ובבית. סימפטומים של דיכאון יכולים להיות שונים ובעוצמות משתנות וכוללים:
אובדן אנרגיה או עייפות מתמשכת.
חוסר בחיוניות פיזית (ידיים שמוטות, תנועות איטיות ודיבור רפה).
תחושה של עצבות או מצב רוח דכאוני.
אובדן עניין בפעילויות שבעבר נהנינו מהן.
תחושות של חוסר ערך או אשמה.
קושי לחשוב, להתרכז או לקבל החלטות.
מחשבות אודות מוות או התאבדות.
קושי לישון או שינה מרובה.
שינויים בתיאבון - אובדן משקל או עליה במשקל (מבלי ששינינו משהו בהרגלי התזונה שלנו).
על הסימפטומים להימשך לפחות שבועיים על מנת שיאובחנו כדיכאון. הנתונים מראים שאחד מכל שישה אנשים יחווה דיכאון לתקופה מסוימת בחייו. דיכאון יכול להכות בנו בכל זמן, אך הוא מופיע בממוצע בעיקר בסוף שנות העשרה ועד אמצע שנות העשרים.
נשים יותר נתונות לדיכאון מאשר גברים וממחקרים עולה ששליש מאוכלוסיית הנשים יחוו דיכאון מתישהו במהלך חייהן.
דיכאון לעומת אבל
מוות של אדם אהוב, אובדן עבודה או סיומה של מערכת יחסים הן חוויות קשות עבור כל אחד ואחת. זה רק נורמלי שרגשות של עצב או אבל יתפתחו בתגובה לסיטואציות כאלה.
אלו שחווים אובדן יכולים להגדיר עצמם כ"בדיכאון". אך להיות עצוב אין זה אותו דבר כמו להיות בדיכאון. תהליך של אבל הוא טבעי וייחודי עבור כל אחד ואחת והוא חולק מספר מאפיינים משותפים עם דיכאון. בשני המקרים, ייתכן שיהיו עצב עמוק ונסיגה מפעילויות שמורגלים בהן. יחד עם זאת אבל ודיכאון נבדלים זה מזה:
עבור חלק מהאנשים, אובדן של אדם אהוב יכול לגרור אחריו דיכאון. אובדן עבודה או חוויה טראומטית של תקיפה פיזית או אסון יכולים להוביל לדיכאון גם הם. כשאבל ודיכאון מתקיימים זה בצד זה, האבל הינו חמור יותר ונשאר ליותר זמן מאשר אבל ללא דיכאון. אף על פי שישנה חפיפה בין אבל לדיכאון, הם שונים זה מזה.
באבל, רגשות מכאיבים מגיעים בגלים, לעיתים מעורבבים עם זיכרונות חיוביים מהאדם שאיננו. בדיכאון, מצב הרוח וההנאה מופחתים באופן משמעותי לאורך כל השבועיים.
באבל, ההערכה העצמית בדרך כלל נשמרת יציבה כפי שהייתה. בדיכאון, נפוץ להרגיש תחושות של חוסר ערך ושנאה עצמית.
איך דיכאון נוצר?
דיכאון יכול לפקוד כל אחד, גם את אלו שנראה שנסיבות חייהם אידיאליות. ישנם כמה גורמי סיכון שיכולים לקחת חלק בהיווצרות המחלה:
גנטיקה – דיכאון הוכח כתורשתי. לדוגמא, אם ניקח צמד תאומים זהים ולאחד מהם יהיה דיכאון, ישנו סיכוי של 70% שלתאום השני יהיה דיכאון מתישהו בחייו.
אישיות – אנשים עם הערכה עצמית נמוכה, שמוצפים בקלות מלחץ וחרדה, או שהינם פסימיים יחסית, יכולים להיות נתונים יותר לדיכאון.
ביוכימיה של המוח – הבדלים במינונים הנורמליים של כימיקלים במוח יכולים לתרום להיווצרותו של דיכאון.
גורמים סביבתיים – חשיפה ממושכת לאלימות, הזנחה, התעללות או עוני, עלולים להפוך אנשים לפגיעים יותר לדיכאון.
CBT
"התרופה היחידה שעזרה לי בכל ימי חיי נגד פחדים, ספקות ובדידות, היא אהבה עצמית עצומה".
-אליסון מאלי
עד היום נערכו מאות מחקרים על טיפול בגישה ההתנהגותית קוגניטיבית (CBT) ודיכאון. הממצאים העיקריים מהניסויים השונים מראים:
מטופלים שטופלו בגישת CBT הראו שיפור תוך מספר מפגשים. נוסף על כך, השינוי במצבם נשמר גם לטווח הארוך (יחסית לסוגים אחרים של טיפולי פסיכותרפיה או תרופות, שבהם השינוי היה זמני).
פסיכותרפיה בגישת CBT הינה קצרת טווח ביחס לטיפולים אחרים שיכולים להימשך שנים.
בטיפול בגישת CBT, המטופל מקבל ידע וכלים שישמשו אותו לאורך כל החיים ולמעשה בעתיד, ישמש כסוג של מטפל לעצמו. לכן, שיטה זו מעצימה את המטופל ואת תחושת המסוגלות שלו.
גישת CBT מסתמכת על שיטות חדשניות ומוכחות לטיפול בדיכאון. השילוב של טיפול נפשי מותאם אישית, החוקר ומעמיק בעולם הרגש והנפש, יחד עם מתן דגש לתגובות פיסיולוגיות, מאפשר תוצאות יוצאות דופן. ידוע שלעיתים לוקח לתרופות פסיכיאטריות מספר שבועות עד שהן משפיעות. בטיפול בגישת CBT ניתן להרגיש את השינוי מהפגישות הראשונות.